החברה לפתוח עכו העתיקה בעמ נ' הנמל הפיזני עכו בע"מ

פסק דין

תביעת פינוי ותביעה כספית בצידה על סך 8723 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) בגין אי תשלום דמי שכירות. הצדדים הסמיכוני ליתן את פסה"ד בדרך הקבועה בסע' 79א לחוק בתי המשפט לאחר הגשת סיכומים בכתב בצירוף מסמכים.

1. המושכר הנו מחסן, והשכירות הנה שכירות מוגנת על פי חוזה מיום 12.4.94. נטען כי אין משולמים דמי שכירות החל מ 1.10.07, וכי שעורם העדכני של דמי השכירות הנו 195 ₪. נכון לינואר 2009 עמד חוב השכירות הנטען על סך 3129 ₪. יתרת הסכום הנתבע נוגע לאי השתתפות של הנתבעת , כדיירת מוגנת, בעלות עבודות על פי צו להסרת סכנה שהוצא למושכר על ידי עירית עכו אור ליום 27.1.02.

2. הנתבעת מעלה טענות קיזוז בסכום העולה על כתב התביעה ונוגע לתשלום דמי שכירות מהלך תקופה ארוכה בה לא יכולה היתה לעשות שימוש במושכר (למצער מ 27.1.02) לאור מצבו של המחסן, וגם לאור העובדה שעבודות שביצעה התובעת במחסן גרמו להתמוטטות תקרתו לערך בשנת 2003.

3. התובעת טוענת כי צו הסרת הסכנה הוצא למבנה כולו ולא רק למחסן, ובהתאם ההשתתפות של הנתבעת בעלויות הנה רק בחלק היחסי. זאת ועוד, התקרה שהתמוטטה אינה תקרת המחסן אלא תקרת המבנה שמעל למחסן, כך שלא היתה מניעה מעשיית שימוש במושכר. גם ההערה בדבר אי כשירות למגורים – מתייחסת למבנה, ולא למחסן, שממילא אינו אמור לשמש למגורים. התובעת מודה כי פעלה להסרת הסכנה וביצוע תיקונים בשנת 2005 (הודעה על הסרת הצו התקבלה ב 2006) וזאת לאור סדרי עדיפויות תקציביים ואומדן הסכנות במבנים שונים שאינם מאפשרים טיפול מיידי בכל מבנה. התובעת מציינת כי לא זו בלבד שהנתבעת יכולה היתה להשתמש במחסן אלא אף השתמשה בו כל העת, והשכירה אותו לשוכר משנה מטעמה.

4. הנתבעת ציינה במכתב כי עם מתן הצו להסרת סכנה הודיעה לאותו שוכר משנה כי אין להשתמש במושכר, אך התובעת טוענת כי אין ליתן אמון במכתב זה המזכיר "הפסקת השכירות" של שוכר המשנה , מטעמים המפורטים בסיכומיה. התובעת מזכירה כי הנתבעת שלמה דמי השכירות ללא מחאה, ולא ציינה כי אינה יכולה להשתמש בנכס. והכל עד לשלב בו החלו הליכים משפטיים בין הצדדים ביחס לנכס העיקרי שמשכירה הנתבעת מן התובעת, ואינו נשוא תיק זה.

5. ביחס לחישוב חלקה של הנתבעת בהשתתפות בעלות עבודות הסרת הסכנה מפנה התובעת לכתב כמויות שעולה לשיטתה כדי רשומה מוסדית. התובעת מפנה לכך שהנתבעת לא התכחשה לחישוב עצמו, אלא רק העלתה טענות הקיזוז שנסקרו.

6. הנתבעת טוענת כי למצער מעת התמוטטות התקרה, אם לא מעת הוצאת הצו (שארינו מפריד בין המבנה למחסן) , לא יכולה היתה להשתמש במושכר, וכי התובעת כבעלת הנכס הפרה חובתה לתחזקו, אף לא העמידה כל נכס חלופי לנתבעת כאשר האחרונה מוסיפה ומשלמת דמי השכירות. עוד ציינה כי הדרישה להשתתפות בשיפוץ המחסן שהופנתה אליה היתה בסכום מופרך של מעל 24000 ₪. זאת ועוד, הנתבעת מפנה למסמך שצירפה התובעת, סיכום ישיבה מאוקטובר 2006, מממנו עולה כי במבנה נותרו ליקויים שטרם טופלו לרבות חלון שפורק במהלך העבודות והותיר המחסן פרוץ. וכי ראוי אף לפצותה בגין כל חודשי מניעת השימוש במושכר. הנתבעת מודה בחובתה להשתתף בעלות התיקונים, הרי שטענת הקיזוז שלה לשיטתה, הנה כאמור בסכומים העולים על התביעה כולה. ואף עלות ההשתתפות נדרשה בסכומים שונים כל פעם, כך שאין לומר שהתובעת אף הוכיחה העלות.

7. אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 45 יום סך של 6000 ₪ . סך זה יסלק החוב נשוא התביעה בגין השתתפות בעלות התיקונים עד למועד הגשת התביעה; ובגין דמי שכירות עד למועד פסק הדין.

לא ישולם הסך הנ"ל במועד , על הנתבעת לסלק ידה מן המחסן נשוא התביעה ולהותירו כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ וזאת עד 30.7.10 (מבלי שהדבר יגרע מן החיוב הכספי שהוטל בפסקה הקודמת).

8. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסכום מתון לאור טיב ההליך: שכ"ט עו"ד בסך 800 ₪ ומע"מ והחזר אגרה ששלמה התובעת (בסכום נומינלי). אף סכומים אלה ישתלמו בתוך 45 יום.

ניתן היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: